פריצת דרך - במרחק נגיעה

יום הכיפורים והקשרו לצבע הלבן

בימים הנוראים ובייחוד ביום הכיפורים, נוהגים ללבוש בגדים לבנים.
בקהילות אשכנז נהגו להתקין לעצמם בגד לבן מיוחד לימים הנוראים, הנקרא "קיטל". גם כן, נהגו לתלות פרוכת לבנה על ארון הקודש בבית הכנסת. ולפרוש על השולחנות מפות לבנות.
טעמים אחדים ניתנו למנהג זה, מהם כוחם לימים הנוראים בכלל ומהם כוחם יפה ליום הכיפורים בלבד.

• הטעם האחד הוא, שהבגד הלבן דומה לתכריכים שבהם קוברים את המת. בלבשו בגדי לבן, נכנע ונשבר לב האדם הנזכר ביום המוות, ומתעורר לתשובה.

• הטעם השני הוא, הבגד הלבן רמז הוא לאדם שיזכה לצאת זכאי בדין, כדברי הנביא ישעיה (פרק א' פסוק יח'): "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".

• הטעם השלישי הוא, וכוחו יפה ליום הכיפורים בלבד – בא הבגד הלבן כזכר שהיה נהוג בימי קדם, אשר עליו מסופר במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי-לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו...".

עיקרו של יום הכיפורים, הן הסעודות החגיגיות, שמצווה להרבות בהן ביום זה. חכמנו אמרו: "כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי, כאילו התענה תשיעי ועשירי".

"הסעודה המפסקת", עם סיומה מתחיל יום הכיפורים. לעת ערב, לאחר הסעודה, יורדת אווירה של קדושה עילאית ואופפת את הבית ואת כל הסביבה. הכול לובשים בגדי לבן, לסמל את ההיטהרות וההתקדשות, ויש מנהג שראש המשפחה מברך את הילדים בשימו ידו על ראשם הרכון: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה, יברכך ה' וישמרך, יאיר ה' פניו אליך ויחונך, יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

את כל אלה זכיתי להתברך בילדותי כשהגעתי לארץ, ולהתארח כשבוע בבית משפחה דתית בצפת, לפני יום כיפור ולאחריו. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה, ונראה שאז.... לא הבנתי את שנפל בחלקי. מהותו ומשמעותו של יום הכיפורים החל לחלחל בחו"ל ולאחריו בביקורי במחיצת המשפחה המארחת בצפת.

כאדם חילוני, שאלתי את עצמי, מהי מהותו של יום זה? מדוע הצום והתפילות? מה משמעותה של סליחה?

קבלתי הסברים שאז לא הבנתי, אולם התובנות מגיעות בהמשך, ולפי מיטב זיכרוני, קבלתי תשובות כגון אלה: שבעיצומו של יום הכיפורים מתנזר האדם לחלוטין מכל חיי העולם הזה והוא שרוי בצום ובתפילה, ומקדיש את עצמו להיטהרות כדי לכפר על עוונותיו.

יום זה נחשב כיום של סליחה ומחילה על עבירות שבין האדם לאלוהיו. ואילו "על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש את סליחת חברו".

וככתוב בתורת ישראל שביום (השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים) זה הנקרא "שבת שבתון" או "שבת תשובה", "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז' פסוק ל'), "אך בעשור לחודש הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם, ועניתם את נפשותיכם" (שם כג: כז).

ביום הכיפורים, תמיד מרגשת אותי מחדש השהות בבית הכנסת עם רדת היום ושקיעת שמשו של יום ט' בתשרי, מתקדש ונכנס לתוקפו היום המקודש ביותר בדת ישראל הנפתח במעמד מפעים ומרגש את כל נימי הלב, הוא המעמד של "כל נדרי". עם שקיעת השמש מתאספים הכל בבית הכנסת, עטופים בטליתות ובבגדי לבן. הוצאת ספרי התורה מארון הקודש ובדומיית הקדושה השרויה במקום, בוקעים ועולים הצלילים של תפילת "כל נדרי", המרעידים את הלב.

תחושת התרת הנדרים והשבועות של כל ימות השנה, כדי להיטהר ביום הקדוש מכל שמץ של עוון.

ההקשבה לתפילת "הנעילה" – סיום הצום, מתוך תקווה ואמונה, כי "נסלח לכל עדת בני ישראל" וגזר דינם נחתך לטובה.
אחד הפיוטים שהכי מרגש אותי בכל פעם מחדש הוא "ונתנה תוקף", שבו מתוארים להפליא כל הנורא והנשגב שבימים הנוראים, כפי דברי הפתיחה: "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך".

בשורות קצרות ומלאות הוד, מתואר מעמד הדין לפני שופט כל הארץ: "ובשופר גדול ייתקע, וקול דממה דקה יישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו: הנה יום הדין!".

הפיוט מגיע לשיאו בתיאור המשמעות של ימי הדין: "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון – כמה יעברון וכמה ייבראון. מי יחיה ומי ימות...".
פיוט זה נאמר בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים בתפילת מוסף, במעמד נרגש וקורע לב, כשכל הקהל מביע בו את חרדת נפשו, בהיות עתידו מוטל על כף המאזניים.

לפי המסורת הפיוט "נתנה תוקף" נכתב על ידי רבי אמנון ממגנצה בשעה שמת על קידוש השם בעצם ראש השנה, ומאז נתקדש בקדושה יתרה ונאמר בכל תפוצות ישראל.

מוסיפה את השיר המרגש והנוגע בכל הנימים - "ונתנה תוקף" - לחן יאיר רוזנבלום בביצוע חנוך אלבלק
http://www.youtube.com/watch?v=yAgfv8UkqpE

מברכת את כולנו לשנה טובה וגמר חתימה טובה